Tuesday, 6 December 2011

קהילת "לב טהור" - מול השמצות ושקרי
עיתון "בשעה טובה"

סימפטומים למחלוקות בהיסטוריה (כפי שנראה להלן): צורת ואופי המחלוקות המה זהות להפליא, ואם נחלק אותן לגורמים נוכל לקבוע בהחלט כמה יסודות שהן הצד השווה של כולן:
א. גדולי תורה החוששים מפני כת הנוגדת את רוח התורה.
ב. שונאי  דרך היהדות השורשית, אטאיסטים או סתם פורקי עול תורה ומצוות.
ג. עיתונאים וסופרים צמאי דם, החפצים ב"סקופים" תקשורתיים.
ד. שונאים הנוטרים טינה אישית למקום, כתלמידים שעזבו או סולקו.
ה. פוליטיקות של תחרות, כבוד, קנאה ורשעות.
מה שתמיד קורה ברדיפות הללו, זה שעלילות צצות מדי יום ביומו, סיפורים מסמרי שיער, "גביית עדויות" שלא היו ולא נבראו, פרסומי נאצה חריפים ושימוש בכח מילולי\פסיכולוגי ואף בכח פיזי ממש; כאלימות סחיטה ואיומים.

הערה: הגם שהיו רדיפות רבות במהלך ההיסטוריה, על אישים שונים קהילות וזרמים, נעמוד בעיקר על המחלוקת נגד "החסידים" ו"בעלי המוסר" מכיוון שהיא הנודעת ביותר ועליה נכתבו מאמרים ומחקרים מקיפים ורבים. אך מכל מקום, נציין עוד נקודות דומות שאירעו בפלגים אחרים.
אין הדברים המובאים כאן כהשוואה, מתייחסים להשוואה בגדלות האישים, אלא רק כדי להבחין בשיטת הרדיפות שהייתה זהה כמעט לחלוטין, בשעה שהייתה איזו קבוצה של יהודים שהתבדלו וביצרו לעצמם דרך בטוחה בעבודת המצוות.

מבוא לפולמוס עם רבני "בעלי המוסר"
בשנת תרנ"ז פרצה המחלוקת השנייה על המשתייכים ל"תנועת המוסר" בקובנה ובסלבודקה. החץ הראשון נורה דווקא מתוך מרכז המוסר, מתוך ישיבת סלבודקא. קבוצת תלמידים מבני הישיבה התחברו יחד, בחלקם מתוך התנגדות לשיטת המוסר ובחלקם מתוך נימוקים אחרים, והתקוממו נגד הנהלת הישיבה, ובעיקר נגד מנהלה הרוחני ר' נתן צבי פינקל. ההתקוממות הלכה והחריפה, עד שפרצה מבין כתלי הישיבה החוצה. גם יד ה"משכילים" הייתה באמצע.


מבוא קצר – רקע למחלוקת על החסידים
חסידים ואנשי מעשה היו מאז ומעולם לפני הופעת הבעש"ט. אף רבים מבין תלמידיו הידועים התנהגו בדרך החסידות בטרם הכירו את הבעש"ט והיו לתלמידיו. אולם הוא היה הראשון שהצליח לאגד חסידים שכאלה בקבוצה הומוגנית, להוציאם מאלמוניותם מבלי לפגוע בצניעותם וקבע את המסגרת של "רבי". הבעש"ט לא חידש מיסודות היהדות מאומה ולא שינה מהם חלילה. עניינים ששם עליהם את הדגש והטיף בעבורם, המה עניינים הפזורים בספרים רבים מאוד הנקראים ראשונה במלכות הספרות התורנית מאז ומעולם, אלא שבדורו של הבעש"ט כמעט ולא שמו לב לחדירה עמוקה כזו בעבודת ה', והוא בא ועורר עליהם מחדש והפיח בהם רוח חיים. דבר זה הדגיש מייסד החסידות בעצמו: "אין בהערותי, שאני מעיר לבות החפצים קרבת ה', לא שום חידוש ולא שום הוספה וכו', רק הזכרה, התייסדות והתחזקות עניין האמונה שנשכח מעט מעט" ("אור ישראל פי"ח).
ר' ישראל בעל שם טוב (1698-1760) מייסד תנועת החסידות, חי בתקופה בה היה עדיין ניכר רישומו של שבתאי צבי (1625) שבגיל 24 הכריז על עצמו כמשיח. הוא הסית והדיח רבים מבני עמנו, סילף את התורה ועקר אותה משורשה, והצליח לסחוף אחריו המונים. לבסוף המיר את דתו והתאסלם כדי להציל את עורו.
יעקב (יוסף) פראנק הידוע לשמצה, מוכר יין לשעבר, התעורר לחדש ולהפיץ את תורת ש"צ. אף אחריו נהו יהודים וקיימו את דבריו הנוגדים את רוח היהדות השורשית. הוא אף הסית את הכמורה ואת השלטונות לשרוף את התלמוד. הבישוף מקמניץ פודולסקי מילא את רצונו, החרים את ספרי התלמוד שבשטח שיפוטו והעלם על המוקד כדי להבעירם. אף הוא לבסוף הובס, ובסיבתו מאות יהודים המירו את דתם לדת הנצרות.
רבים מגדולי ישראל התעמקו בבעיה הזו וחיפשו מוצא כיצד למנוע הישנותם של מקרים דומים. הם ניסו למצוא מזון רוחני, שיחסן את העם מפני תופעות שליליות כאלה. עלינו גם לזכור שאז החלו לנבוט ניצני ההשכלה, שעשתה שמות לאחר מכן בכרם בית ישראל.
אחדים מגדולי הדור הגיעו להכרה, שעצם לימוד קבלה ע"י אנשים שאינם ראויים לכך, הוא הגורם להתדרדרותם של אלו. לכן יצאו חוצץ נגד לימוד הזוהר ושאר ספרי קבלה. ולא מחמת שלא כיבדו והעריכו מקצוע זה חלילה או שהיה להם צד ספק באמיתתו, רק שגדר רצו לגדור שלא כל הרוצה לבוא וליטול את ה' ייטול.
•••
בשנת תקל"ב החלה מלחמת הרדיפות וההשמצות נגד החסידים שכונו בשם "הכת החדשה". כשהשפעת החסידים הגיעה אל ווילנא,  מרכז ליטא התורנית ומבצרה, החליטו ראשי קהל ווילנא והגר"א בראשם לצאת למלחמת תנופה על "הכת החדשה". אחר חג הפסח תקל"ב הוטל חרם בווילנא על "הכת החדשה" ונשלחו אגרות לקהילות הראשיות בליטא ורייסין וגם לברודי שבגליציה, בהן נתבקשו לצאת בעקבות קהל ווילנא ברדיפת "הכת".
החרמות של שנת תקל"ב (1772) ותיאור הדברים, איך כאילו נתגלתה "הכת" בווילנא וכיצד נהגו בה ראשי הקהל, כונסו בקונטרס "זמיר עריצים וחרבות צורים" שיצא בדפוס באלקסניץ, הסמוכה לברודי, בשנת תקל"ב.
קונטרס זה כולל שבעה כתבים, בהם מפורטים הטענות וההשמצות כנגד החסידים. להלן נצטט מקונטרס זה ומעוד מקורות. הדברים לוקטו ע"י פרופ' מרדכי וילנסקי בשני כרכים בשם "חסידים ומתנגדים" בהוצאת "מוסד ביאליק".
•••

תוכן העניינים (לפי הסעיפים):
א.                        האשמות על רצון לקבלת שררה ותאוות שלטון
ב.                         הצגתו כבעל תאוות פאר הדר ולוקסוס
ג.                          הצגתו כ"אליל" שחסידיו סוגדים לו
ד.                         שימוש בכח שכנוע וכריזמה לצורך משיכת ההמון
ה.                        חטיפת וגניבת ילדים
ו.                           שימוש בהגדרה "כת" כתופעה שלילית ומסוכנת
ז.                           עלילות מעילה בכספי ציבור וכד'
ח.                        עלילות על עריכת וקיום "תיקונים" לחוטאים כגון מלקויות ועוד
ט.                        השמצות ולעג בנוגע לאריכות התפילה
י.                           כנ"ל בנוגע לתפילה בקול רם
יא.                     עדויות, כרוזי חרם והשמצות
יב.                      שונא יהודים וארץ הקודש
יג.                        השמצות (כללי)
יד.                       המרדת הורים על ילדיהם וניתוקם מחיק משפחתם
טו.                     בנוגע ל"טיש" - התקבצות החסידים עם רבם
טז.                    התבדלות במאכלים
יז.                       חסידיו מפארים ומגדילים את שמו
יח.            חסידיו אנשים שוטים ושפלים
יט.           הנהגה תקיפה ומעיקה
לסיום: המסקנה כיום בפרספקטיבה של המציאות
קטע מתוך מאמרו של הסופר אליעזר שטיינמן, ("מאזניים" כרך יא (לד) אב – אלול, תש"ך).
קטע מתוך מאמרו של הסופר א. א פרידמן, ("לתולדות כתת המוסראים", ירושלים תרפ"ו).
ראיון עם פרופ' וויינבערג ר"מ סמינר הרבני האורטודוקסי בברלין פורסם בעיתון "יידישע צייטונג" 24 מרץ 1933 (תרצ"ג)(תגובה על הטענות כלפי האדמו"ר ממונקאטש שמתנהג בהרחבה פאר והדר, לוקסוס ומותרות)
דברי הסופר הציוני הנודע נחום סוקולוב המפאר ומשבח את ר' ישראל מסאלאנט –  מחולל תנועת המוסר
קטע מתוך מאמר הסופר הציוני הנודע ד"ר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי כתגובה להשמצות "כת המוסריים"



השוואה לשיטת ההשמצות והעלילות



ציטוטים מתוך הכתבה על הרב שלמה הלברנץ, כפי שפורסמה בעיתון "בשעה טובה"
ציטוטים מתוך ספרי מחקר על רבנים ואישים מבעלי המוסר ותנועת החסידות ועוד


א.  האשמות על רצון לקבלת שררה ותאוות שלטון
"...סיפור יוצא דופן של התנהלות דמיונית... נוהג כאדמו"ר..."
"...כאשר הוא מקווה שהמקבץ יציג שילוב מנצח, ינפיק אברכים עובדי ה' ואולי גם יחזק מאוד את מעמדו הציבורי...
"המנהיגות החמיאה לו, וגם הוא לא חסך בשבחי עצמו".
(על ר' ישראל בעש"ט): "בין השנים 1760-1765 נתפרסם במיזביז, באוקראינה רב אחד, יהודי בשם ישראל, ועורר תשומת לב רבה. הוא היה תאב שלטון...  (וילנסקי ח"ב עמ' 326)
מדברי המשכיל שלמה מימון על הצדיק המפורסם ר' זושא מאינפולי: "...הכרתי את אותם הגיבורים. היה ביניהם אדם צעיר רזה חלש בגופו ובעל פנים חיוורים. הוא נדד על פני פולין, כדי לרכוש לבבות. ("תולדות שלמה מימון" עמ' 65).
"..ומי לנו גדול מהאר"י ז"ל ולא נמצא בספריו שיכתוב על עצמו שמץ דבר ממה שהעיד הריב"ש על עצמו".  (וילנסקי ח"ב עמ' 198).

ב. הצגתו כבעל תאוות פאר הדר ולוקסוס
"הוא החל להנהיג את קהילתו כאדמו"ר לכל דבר כשהוא לבוש בגדי שיראין, פוזמקאות לבנים, וכמובן "סטרוקס" וכו'...".
בעת עריכת הטישים הוא נוהג בגינוני מלכות והדר..."
"...ועל שולחנו מוצבים כלי כסף ואף כלי זהב, כמו גביע לקידוש העשויה זהב טהור".
על "הסבא מסלבודקא" ז"ל מבעלי המוסר: "...כי הכהן הראש למוסר, אוהב את ההידור החיצוני... ואילו שאר הבחורים אינם נהנים אף באצבע קטנה מכל הכסף הרב שבא לידי המשגיח לטובת הישיבה..." (פולמוס המוסר" עמ' 268).
"...הרב יושב על מיטה כבודה ושולחן ערוך לפניו..." (וילנסקי ח"ב עמ' 196).
"...ובזה הממון הרב מתפרנס בכבוד גדול מבלי עמל כלל, רק יושב על כיסא מצופה בגאלד (זהב) בחדר המיוחד להם...". (וילנסקי ח"ב).
על האדמו"ר ממונקאטש ז"ל: "...מה שהרבי ממונקאטש סיפק בחגיגה שלו אלפי עניים הסחופים הרעבים והחשוכים, והשביע אותם בארוחת צהריים מלכותית, האם זו כזו עוולה גדולה? אז למה הגזימו בתקשורת העולמית, בדבר "לוקסוס לא רגיל", והוצאות מותרות ובזבוזים? זה אמת שהחתונה המונקאטשית נחגגה עם הכבוד המלכותי הגדול ביותר, אך זה שקר שעשו הוצאות של לוקסוס. ראיתי שהרבי בעצמו אף לא תפר חליפה חדשה לעצמו!..." (מתוך ראיון עם הפרופ' וויינבערג ר"מ סמינר הרבני האורטודוקסי בברלין, פורסם בעיתון "יידישע צייטונג" 24 מרץ 1933 (תרצ"ג)
"...חסידים פשוחי שסף, ממלאים בתיהם כסף..." (וילנסקי ח"ב עמ' 192).
ג. הצגתו כ"אליל" שחסידיו סוגדים לו
"...חסידיו של הלבערנץ האמינו בכל מוצא פיו.
התוצאה שההערצה והאמונה שלהם ברבם אינה יודעת גבולות. הם רואים בו דמות שמעל הטבע, מה שגורם להם בין השאר לשעבד עצמם לרב ולקהילה –'לב טהור'- בכלל. כאשר המנהיגות הסוחפת שלו, "כוחו שבפיו", המפיק מרגליות, ההשפעה המאגית שנודעת לו, וגם הבקיאות המרשימה שלו, מאוששים את ההנחה שלהם שאכן רבם הוא "חד בדרא".
"היכולת ההנהגתית הדומיננטית שלו, שגורמת לאנשים סביבו להעריץ אותו ואף לסגוד לו..."
על תלמידי "הסבא מסלבודקא": "...הבחורים עוקבים אחרי כל מעשה ודיבור של המשגיח ודורשים תלי תלים הלכות על כל מילה שיוצאת מפיו, שבוודאי ישן בהן סודות כמוסים שלא זכו להבינם". ("פולמוס המוסר" עמ' 95).

על רבי יהונתן אייבשיץ: "... תלמידיו קוראים ואוהביו כתבו לו תוארים "עטרת ישראל", "גולת אריאל" ועוד תארים הראויים למלך..." ("גדולת יהונתן" עמ' 49).  

ד. שימוש בכח שכנוע וכריזמה לצורך משיכת ההמון
"...שפתו הקולחת והגיונו המשכנע סחפו אחריהם רבים וטובים..."
"שמו של ר' שלמה אלברנס הילך קסם על אברכים צעירים שכאמור נשבו באישיותו המרתקת..."
על הסבא מסלבודקא מבעלי המוסר: "...המשכילים הם שאסרו מלחמה נגד שיטתם של המוסריים בכלל ושל ר' נתן צבי בפרט, בהיותו כח משפיע עצום, והם שבדו עליו ועל עוזריו את כל הסיפורים הנזכרים, ושיחדו מספר תלמידים" ("פולמוס המוסר").
מדברי המשכיל שלמה מימון על הצדיק המפורסם ר' זושא מאינפולי: "...אותו אדם היה לו כח נסתר במבט עיניו בהבעתן, כדי להפיל אימה על בני אדם ולהכריחם למשמעת, עד כי היה משתלט עליהם. ("תולדות שלמה מימון" עמ' 65).
על רבי יהונתן אייבשיץ ז"ל: "...איך נתגלה ונודע ממעשיו המקולקלים... וכל כוחו אינו אלא בפה חנף וחלקלקות... ("גדולת יהונתן" עמ' 35-36 שנת תר"ץ מתוך מכתב הגאון היעב"ץ). 
ה. חטיפת וגניבת ילדים
"...הוא החל בפעולות הצלת ילדי ישראל מיד הוריהם שהתבוללו וכדו' מטבע הדברים היו פעולות אלו נעשים שלא כחוק והיה בהם משום עבירות גדולות וחמורות כחטיפת ילדים וכדו'...
"באותה עת הוא הסתבך עם השלטונות האמריקאים, שידועים בתקיפותם, על רקע מידעים שהועברו על חטיפת ילדים כדי להפוך אותם לחרדים ולקנאים".
"...וכידוע מעניין המסיתים שלהם שמסיתים ומדיחים את נערי בני ישראל ובורחים עימם, שהוא ממש עניין גונב נפש מבני ישראל". (וילנסקי ח"ב עמ' 173).
על החסידים: "...משתדלים בעורמה רבה ובמרמה למשוך אליהם צעירים לא ממחנה שלהם למען הגדיל את מספרם, אנשים כאלה אינני יכול לכנות אחרת אלא אנשים רעים ביותר בעולם". (שם ח"א).
ו. שימוש בהגדרה "כת" כתופעה שלילית ומסוכנת
"סיפורה של כת מדהימה שמרכזה הוא כפר בקאונטרי של קנדה..."
"...מאוחר יותר, שינו בקאשוי את הדעה על הלבערנץ, והחלו לראות באנשיו "כת", על כל הסכנות הטמונות בכך..."
"...מיד עם יציאתו של אלברנס מהכלא החלו רוחות הביקורת לנשב וכרוזים שונים קראו נגד הכת של הלברנס...".
"...עד כדי התייצבות בצד אחד, מול כל העולם. גם עד כדי יצירת "כת..."
"...הנה עניין עוד יותר קרוב אלי אילצני לקום נגדם בגלוי, והיא אהבתי לאחי אשר הכת החנפה גזלה ממני..." (וילנסקי ב עמ' 330)
"בשנת תקצ"ח... ערך ראש השוטרים בלמברג – סאכר – מכתב ארוך ומפורט אודות החסידים בכללם, ומסיים שצריך – לדעתו – לנקוט בצעדים חריפים נגד "כת" זו". (נחום מאיר גערמן, "אוהב שלום" ח"ב עמ' קסד, מכון "זכר נפתלי" ברוקלין ניו יורק תשמ"ג).
"התאספו יחד אלופים גבאים ושמונה אנשים דבהמ"ד הישן, לפקח ולעיין בנידון ענייני ביהמ"ד. ובהיות שכעת התפרצו כת החדשה ופרצו גדר עולם..." (מתוך פנקס הקלויז הישן בווילנא, דפים כז-כח).

"מפני אלו הטעמים והנימוקים, יצאו הרבנים הגאונים בהכרזות נמרצות וגם בחרמות, נגד פלוגת החסידים, שכינוה בשם "כתה חדשה ומסוכנה...". (ספר "זכרון יעקב" ח"א עמ' 14, שנת 1924).
ז. עלילות מעילה בכספי ציבור וכד'
"...בכדי לממן את ישיבתו הוא משגר את תלמידי הישיבה לאסוף כסף למוסדות, לצורך איסוף הכספים מדווחים המשולחים על מקרים חברתיים קשים למענם הם אוספים הכסף, מה שמהווה סגולה בדוקה לתמרוץ האיסוף. האם המקרים האלה אכן נמצאים במוסדות? או שכן או שלא".
על בעלי המוסר: "...ולמרות צוק העיתים האלה, יוציאו המשולחים הקשיטה (שם מטבע) האחרונה מכיס של אביונים מחוסרי פרנסה, להחזיק תורה ולומדיה, ומעשרות אלפים אשר יקבצו, לוקחים השלוחים חלקם בראש, ואת הנותר יביאו להחרש נופח באש פחם הקנאה..." (הכוונה לרבי יצחק בלאזר ז"ל).
                                        ("המליץ" 1890 גיליון 254)
ח. עלילות על עריכת וקיום "תיקונים" לחוטאים כגון מלקויות ועוד
"הלבערנץ עצמו הולך עד הסוף, ומאמץ לעצמו הליכה לקצה בכל הרגלי החיים. בעיקר בתחום כפרה על עבירות.
למשל, הוא מאמץ לכל ימות השנה את המנהג שנהגו שלומי אמוני ישראל בערב יום כיפור, לקבל מלקות, כאמצעי כפרה. בקהילה נוהגים כך גם בשאר ימות השנה, כשם שגם התפילות היומיומיות הן של "ימים נוראים" פלוס...".




"מפעם לפעם נופלים החסידים אפים ארצה כדי לספוג 'מלקות', שניתנות על ידי שוט, בכדי שיכופר להם על חטאותיהם".
"כאמור במקרים רבים עבודת מאומצת באיסוף כספים, כאמור כאמצעי כפרה..."
"המשגיח בבית המדרש הגדול (כלומר בישיבת סלבודקא) התקין תיקון גדול והוא: להושיב ועד אנשים מבעלי המוסר, והבחורים אשר מגדולי המוסר יפשפשו במעשיהם לפניהם, וישפוך איש איש את נגעי לבבו לפני הועד, ויתבונן בנפשו מאוד אם לא תחסר לו איזה ממידות המוסריות וכו', אז ישימו עליו "תשובה", כפי הנאות לפי ערכו של החוטא. יש אשר על המתוודה לעמוד בשעת הווידוי בלא מכנסים, פשוטו כמשמעו, ואחרי הווידוי ילקוהו ארבעים חסר אחת או יותר כדין...  
                                        (פולמוס המוסר" עמ' 268)

"יש אשר על החוטא ללכת ברחוב העיר ופתאום יתנפל על הארץ, ובנפילה הזאת שיש מעין סקילה יכופר עוונו...". (שם).
"...יש אשר על החוטא לחזור על הפתחים להשחיר פניו ולבקש פרוטות, והייתה הבושה הזאת לו לכפרה... (שם).
ט. השמצות ולעג בנוגע לאריכות התפילה
מה גם שהתפילות בחבורת הלבערנץ אינן מתמצות בשעה ביום. כאמור סדרי התפילה בחבורה מיוחדים במינם. תפילת 'מעריב' למשל אורכת כשעה וחצי לערך..."
"סך הכל התפילות מגיע לכדי 6-7 שעות ביום..."
על החסידים: "...ונעויתי משמע כי עתה מקרוב קמו כת חסידים חדשה... ומאריכים חצי היום בתפילה..." ("מטפחת ספרים" דף לא).
על החסידים": ...כמעשיהם בשבת כך מעשיהם בחול, זמירות יאמרו בתוף ומחול, מאריכים בתפלתם, כל היום נגינתם..." (וילנסקי ח"א).
על ישיבת המוסר "קובנה": "וכאשר שמעתי את מורה דרכי... אם נבלה ימינו בדברים כאלה להתפלל 8 שעות ביום (כי המנחה הראשונה ארכה לנו שתי שעות)..." ("פולמוס המוסר" עמ' 171).
י. כנ"ל בנוגע לתפילה בקול רם
"...התפילות בזעקות ולפי הטענה גם ההתנכלויות הרבות, הכריעו את הגויים המקומיים. ככלות הכל מה יעשו גויים בכפר קטן שמחציתו מיושבת בחסידים שצועקים בתפילה עד לב השמים".
"...אנשים ידועים המכנים את עצמם בשם חסידים, ובונים במה לעצמם ומתפללים בשינויים ובשיגעון גדול..." (מתוך "תקנות קהל שקלוב נגד החסידים", וילנסקי).
"ובהיות שכעת התפרצו כת החדשה ופרצו גדר עולם, ויקבצו יחד כולם בכל יום בבהמ"ד ומבלבלים התפילה ע"י הרמת קולם..." (מתוך פנקס הקלויז הישן בווילנא, דפים כז-כח).

יא. עדויות, כרוזי חרם והשמצות
"...עשרות עדויות של אנשים הובאו לביה"ד, ואז הוחלט לפרסם את ה'קול קורא', עליו חתומים בין השאר רבי ישראל האגער (רב קהילת 'תורת חיים' - ויז'ניץ) ורבי משה גרין מראשי הישיבות באמריקה, בו הם מודיעים על "שמועות מרעידות וידיעות לא טובות" על הלבערנץ ומכריזים כי דרכי התנהלותו "מנוגדים הם לדרכי התורה והיראה..."
...ומוסיפים כי הכל נעשה "תחת מסוה של חסידות, קדושה ועבודת ה' באופן מבהיל אשר לא היה כמוהו בדורותינו".
"הם מסיימים בכרוז 'ע"כ מודיעים אנו בזה שאסור ליקח לקח מפיו ולהשתייך לחבורתו בשום מגע ומשא...".
"...העידו אנשים כשרים ונאמנים עליהם על מעשים מכוערים ומדרכם המקולקלים, ובעו"ה בהרבה מקומות מסיתים ומדיחים בני ציון המצוינים בהלכה" (וילנסקי ח"א עמ' 59).
"...ואזרו חיל להפיץ אותם חבורות רשע, ולהרחיקם מעל גבולם, ולבטל מנהגיהם השונות ומתנגדות לדת תורתינו הקדושה". (שם עמ' 134).
"...אנשים ידועים המכנים את עצמם בשם חסידים... ומכסים את מעשיהם המקולקלים..." (שם עמ' 156).
על החסידים: "...כל הגדרים וגזירות וחרמות שגזר הגאון החסיד דווילנא רבתי עם צירוף חכמי ווילנא וגדולי בראד, והחרימו שלא ייסע שום אדם לרבותיהם הידועים ח"ו (חס ושלום)..." (מתוך "תקנות קהל שקלוב נגד החסידים", וילנסקי).

הערה חשובה
 בנוגע ל"קול קורא" הנ"ל, התברר שאף הוא זיוף ועלילת שווא, ולאחר זמן התפרסמה הכחשה של הרבנים החתומים על אותו "קול קורא", וז"ל
 "ב"ה, יום ה' לסדר בהר תש"ס לפ"ק, היות שנתפרסם גילוי דעת בשם הרבנים דעירנו פה מאנסי יע"א, נגד הרה"ג מוה"ר שלמה העלבראנץ שליט"א וקהילתו, ע"כ הננו מודיעים שמעולם לא יצא פסק זה מתחת ידינו. והננו מזהירים לאלו שמפרסמים זאת שיפסיקו תיכף ומיד, ולהשומע יונעם. וע"ז באנו על החתום...
יב. שונא יהודים וארץ הקודש
"כולם התחנכו אצל אלברנס בשיטת ברסלב, ויחד עם זאת על שנאה תהומית לכל דבר שריח 'ציונות' או ישראליות נודף ממנו..."
על הרבנים: "...אלה בעלי הזקן ופאה שלא ילכו ד' אמות בלי נטילת ידים בקומם ממשכבם... חדלו מבוא בין אנשים רעים וחטאים כאלה, ששונאי ציון המה". (מתוך דברי מטיף ציוני, הובא בספר "דעת הרבנים" עמ' 7 משנת תרס"ב).
על רבני בעלי המוסר: "הנבלים והנוכלים שהם שונאי ישראל גמורים, כי איש אשר אינו מבני חברתם כאין וכאפס בעיניהם וכו', וכי אין עיניהם רק אל בצעם מקצהו ועד קצהו... כל כת דלהון". ("פולמוס המוסר" עמ' 38).
יג. השמצות (כללי)
"...עם הזמן החלו שמועות רבות מציפות את אמריקה החרדית על מעשיו והתנהלותו המקורית של ר' שלמה. אברכים רבים שנמנו בעבר על קהילתו דיווחו – גם לרבנים- על מעשים לא מקובלים, מה שגרם לחסידות סאטמאר לבדוק בציציותיו של ר' שלמה..."

על רבי יהונתן אייבשיץ ז"ל: "...איך נתגלה ונודע ממעשיו המקולקלים... מדרכיו המכוערים... המכשף הלז... ועתה אודיע התנצלות של הנבל הנ"ל ההולך לטמא בתולת ישראל... וכל כוחו אינו אלא בפה חנף וחלקלקות... ("גדולת יהונתן" עמ' 35-36 שנת תר"ץ מתוך מכתב הגאון היעב"ץ ז"ל). 
יד. המרדת הורים על ילדיהם וניתוקם מחיק משפחתם
עוד פסק מענין שפרסם הלברנס לחסידיו והוא: כיון שאין בדורנו היום 'תינוקות שנשבו' כל החילונים והחופשים בחזקת פושעים אשר על כן אסור לשבת שבעה על שום קרוב משפחה / אב או אם חופשיים...".
"...יתר על כן בהדיחם ילדים הם מביאים אותם לאי ציות להוריהם ולשדידת רכושם..." (וילנסקי ח"ב עמ' 369).
נעשו ראש המסיתים והמדיחים באין מוחה, לפתות ולהטעות צעירי הצאן...". (שם).
טו. בנוגע ל"טיש" - התקבצות החסידים עם רבם
"..ואף החל לערוך טישים. אלה היו ארוכים מאד, ולעיתים נמשכו 8 ואף 10 שעות".
  
"ועת יקיימו בשבת הסעודה השלישית, יאחרו בנשף ויספרו סיפורי מעשיות מצדיקים שונים, כאילו בזה תלוי ועומד כל אושר עמנו..." (מתוך דברי מטיף ציוני, הובא בספר "דעת הרבנים" עמ' 7 משנת תרס"ב)
בהשתדלות מאסיבית של המשכילים אצל השלטונות כאמור, יצא חוק בשנת תקע"ז. באותו חוק נרשם סעיף בין הסעיפים, האומר שההיתר להתקבץ בבתים הוא רק לשם תפילה ולא לשום מטרה אחרת, שתחשב כ"אגודת סתרים" והמתקבצים צפויים לעונשים חמורים. סעיף זה הוכנס בזדון ע"י המשכילים, שרצו להציק ביותר לחסידים ולהפריע את מנהגם לקיים את "עריכת השולחן" מה שנקרא בפי החסידים "טיש" (שולחן בלשון אידיש). נוהג ישן נושן זה הוא התכנסות של יהודים באהבה ואחווה, בו מזמרים ושרים שירי קודש, טועמים בד"כ מאכל ומשקה ואחר שומעים דברי תורה מרבם). ואכן גזירה קשה היוותה פגיעה קשה בחסידים, כי זו נתנה אפשרות למשכילים לקחת נקם ממנהיגיהם ומורי דרכם, בעזרת שוטרי העיר שנקראו פעמים רבות בשעת עריכת השולחן, ובהרבה מקרים התנפלו השוטרים עליהם בפתע פתאום, אסרו אותם באזיקים וסחבום בעלבון וביזיון על לא עוול בכפם. (ע"פ נחום מאיר גערמן, "אוהב שלום" ח"ב עמ' קסג, מכון "זכר נפתלי" ברוקלין ניו יורק תשמ"ג).
טז. התבדלות במאכלים
"...על פי הדרכתו, החסידים נוהגים בחומרות יתירות, ובין השאר חדלו לצרוך עוף וביצים, בשל החששות שהתעוררו על מקור העופות בימינו".

"...מה מאוד המו מעיו של הגאון החכם... על היותם נפרדים מקהל הגולה, ולא יאכלו את (יחד) עם העברים, כי תועבה היא להם לאכול משחיטת הזובחים הנסמכים מגאוני הזמן שופטי ארץ שבימינו, אשר בית ישראל נשען עליהם..." (וילנסקי ח"א עמ' 50-51)
יז. חסידיו מפארים ומגדילים את שמו
משך כל מלחמת הפשקוילים שהתנהלו באמריקה נגד אלברנס הוציאה קהילת 'לב טהור' פשקוילים בשמה על הפגיעה ב"כ"ק האדמו"ר שליט"א שהוא גאון נפלא בכל חלקי התורה הקדושה וצדיק ועובד ה' ומוסר נפשו הנחלת דרך התורה הקדושה", וכו' וכו' עוד תארים מפליגים למכביר".
על הרה"ק המגיד מלאטשוב ז"ל: "...גם בודים מליבם שאיש מיכל מזלאטשוב הוא גלגול חבקוק הנביא, ורבי יוסף משיטופקא הוא גלגול עלי הכהן, ועל כל אחד מכת שלהם אומרים שהוא ניצוץ מאיזה תנא או מאיזה אמורא...". (וילנסקי ח"ב עמ'170).
יח. חסידיו אנשים שוטים ושפלים
"...בישיבה של אז התקבצו אנשים שנדחקו אל הדיוטה התחתונה של החיים, כאלה שהיו ביאוש מתמשך וחיפשו כיוון בחיים שיחלצם מהמיצר..."
"...כת המכונה חסידים... כולם חומדי ממון, שביעי רוגז, רודפי הכבוד, דוברי שקרים, עמי הארץ, בורים, נערים המנוערים מכל...".  ("שבר פושעים" עמ' יט).
יט. הנהגה תקיפה ומעיקה
אבל גם מצבם של חלק מאלה שנשארים בקהילה כלל אינו שפיר. החיים הקשים תחת התקנות המחמירות, והציות הקפדני להוראות המנהיג. התקנות הם גם כנראה הסיבה שכאמור משפחות לא מעטות התמוטטו והתפרקו..."
"המשכילים דיברו, שפטו והחליטו כולם בסגנון אחד... המלמדים והחדרים – המה היו המקור המשחת לישראל, המלמדים רדו בתלמידיהם באכזריות נוראה...". (משנת 1924, ספר "זכרון יעקב" ח"א עמ' 32).
על הצדיק ר' זושא מאנפולי: "...את פקודותיו מלאו בקפדנות. הפרנסים פחדו מפניו ורעדו... פעם סירב להשמע לו אחד הלמדנים, שלא רצה להאמין בצדיקים. ה"גיבור" התבונן בו בעיני זעם, ומבט זה הפיל אימה כזאת על המתנגד, עד שמרוב התרגשות קדח בשרו וימות כעבור ימים מספר. ("תולדות שלמה מימון" עמ' 65).
על ישיבת "טלז" המפורסמת: "ההתקוממות הראשונה אירעה בשנת תרנ"ז, כשנתמנה ר' יהודה לייב חיסמן למשפיע מוסרי. ר' לייב היווה אישיות תקיפה, ומיד עם בואו הנהיג בישיבה סדרים חזקים ומשמעת חמורה... תלמידים רבים, ובעיקר מבין בכירי הישיבה, לא הייתה דעתם נוחה משיטת המוסר בכלל, ובפרט מתכסיסיו ופעולותיו התקיפות של המשגיח החדש... כינסו בחשאי אסיפות מהתלמידים והפיחו בהם רוח מרד נגד שיטת המוסר ונגד המשגיח... ("פולמוס המוסר" עמ' 271-272).



נספח - כמה התייחסויות להאשמות נבובות וריקניות של הכתב הנ"ל
בעניין נטילת ידים
"...הלבערנץ נוהג מנהגי קדושה מיוחדים לכל מקום שהוא צועד הולך אחריו גבאי עם קערה וכלי לנטילת ידים כך שמאות פעמים ביום נוטל הוא את ידיו...".


מלבד שהדברים הם שקריים, היה לו לכתב - בתור מי שלפחות מתחפש כיהודי חרדי - לדעת את יסוד העניין של חשיבות נקיות הידיים – כמובן לא בצורה שהכתב הזייפן מתאר כאן. כך מובא בספ"ק "שני לוחות הברית" (השל"ה):
"ושמעתי שהיו נוהגים אנשי מעשה שהיו מעמידים כלי מלא מים במקום שהיו לומדים, מחמת שהידים עסקניות הם, ותכף מיד כשנגעו במקום המכוסה טיהרו האצבעים, ולא היו צריכים לבטל לצעוק מים מים, כי היו להם מן המוכן. (של"ה הקדוש שער האותיות או ט' ערך טהרה אות י"ט). 
בעניין ה"התבוננות"
"...על עמוד התפילה של שליח הציבור תלוי הפתק המחייב "התבוננות".
וכך קודם 'ברכו' מחכה הש"ץ כ- 10 דקות 'זמן התבוננות' הם מכנים זאת ואז מתחילים 'ברכו' וכו'..."


 "הגיעה פנייה אל ד"ר יהודה לנדס, פסיכולוג קליני בקליפורניה שבארה"ב, בבקשה לפתח שיטת מדיטציה יהודית. ד"ר לנדס שיתף את ד"ר חיים רוזן, אנטרופולוג שהיה בקי בשיטות מדיטציות אחרות. כל אחד מהם תרם את חלקו לבניית השיטה החדשה. לאחר כשנתיים, עלה ד"ר רוזן ארצה וייסד בצפת את "המדרשה למדיטציה מעשית ע"פ התורה"...
מהי מדיטציה? מדיטציה פירושה התבוננות. ריכוז המחשבה להתבונן בנושא מסוים, ולהתנתק מהסובב כדי שההתבוננות תהיה טובה יותר... אדם המתרגל את תרגילי המדיטציה מלמד את עצמו להתרכז, ועשוי בעת תפילה, או כל מצוה אחרת, לחזק ולמקד את המחשבה לעצם המעשה והכוונה חזקה יותר, ע"י ריחוק כל גורם זר ומבלבל... המדיטציה היהודית מופעלת גם באוניברסיטאות בארץ, ולראשונה הייתה תכנית באוניברסיטת הנגב בבאר-שבע. סטודנטים רבים באו והתעניינו...". (שבועון "באהלי חנה" תשמ"ד – מאמר מאת אידה בלוך).  
למי הזכות להתערב בלבוש האדם?
"...לא רק בתפילות. גם בנוהגי החיים הולך אלברנס –וחסידיו אחריו- עד הסוף. הנשים בקהילה מכסות ראשיהם ב'שאל' הירושלמי (כדרך הנשים הירושלמיות משכבר הימים, וכפי שנוהגות נשות 'תולדות אהרן' עד היום...)".
כותב הסופר הנודע ר' יעקב ליפשיץ: "בעצם הדבר, כבר דברו בזה הרבה מהסופרים – גם מהמשכילים – בביקורת חדה: אשר דבר כזה לא נשמע שיעשה כן לכל אומה וגוי, בעמים השונים בדתיהם ובמלבושיהם, גוי גוי לפי טעמו ורוחו, דרכו ונימוסו, ולא נמצאו בכולם אנשים יוצאים מקרבם, שיהינו לבוא בהצעות להרשות ע"פ דעת עצמם בעתירותיהם – כמו היו באים בייפוי כח והרשאה מאת העם כולו – שתוציא פקודה נמרצה להעביר ולשנות בגדיהם, ונבלה כזאת נעשתה בישראל, שאחדים מהקופצים בראש באו "בשם כלל ישראל", להוציא פקודה בדבר שינוי הבגדים! הלא גם עתה עוד נמצאים עמים רבים ושונים בממלכה, הלובשים מלבושיהם לפי רוחם וטעמם משנים קדמוניות, ואת התלבושת הזאת מכנים בשם "הלבשה לאומית", ועם כל זה הינם מחוננים בכל זכויות האזרחים ובגדיהם השונים והמשונים לא יפריעום כלל מליהנות מטוב הארץ. ומה נשתנינו אנו מכל אומה ולשון? (משנת 1924, ספר "זכרון יעקב" ח"א עמ' 135-136)
גילוח שיער הראש
"...האנשים בקהילה כולם מגלחים את ראשיהם בתער".
נו, ואז מה? שכח הלבלבר הזה לציין - למי שאולי לא מבין - שהם כמובן משאירים את פאות הראש, מה שהוא קיצץ כבר מזמן. ואלפי חסידים נוהגים לגלח ראשם בכל ערב שבת וחג. ולא רק אשכנזים, אלא גם ספרדים ובעיקר תימנים. וגם בתער דווקא.
"סיפר לי איש מהימן, שהוא בעצמו גילח בתער בכל ערב ראש חודש את הרב הק' רבי מרדכי מנדבורנא זצ"ל". ("מתן שבת" מערכת "גילוח").
"עם עלות השחר ביום שישי כל אנשי הבית משכימים קום... בצאת האיש מביהכנ"ס וכו' וכו'... אז האיש יוצא אל הספר לגלח שיער ראשו..." ("מצפונות יהודי תימן" הוצאת "אפיקים" ת"א התשמ"ז - 1986)
"גילוח הוא מכלל כבוד שבת ויום טוב, שלא להיכנס אליהם כשהוא מנוול... ("פלא יועץ" לר' אליעזר פאפו ז"ל  ערך "גילוח").
מנהגי ברית מילה בכל תפוצות ישראל
"המנהיג נותן שם בברית" (כותרת משנה בכתבה) 
"...השפעתו על החסידים מגיע לכל תחום, ובחלק של המקרים הוא זה שנותן לרך הנולד את שמו בעת הברית... ולעיתים תוך כדי ברית הוא מחליט על השם..."


כאשר הוא כמובן הסנדק..."


"...(אגב שמות, לספרדים שבין חסידיו הוא מחליף את שמות המשפחה לאשכנזיים..."




"...כפי שהוא עצמו עשה".






"...כמובן שכמוהו הם גם מדברים אידיש".
גם בזה, הכתב הזייפן מנסה להציג דברים מוזרים שבקהילה, וכולל כאן מנהג שאלפי אלפים יהודים נוהגים בכל המקומות ובכל ההיסטוריה (לא תמיד כמובן), שהרב הוא מציע את שמו של הרך הנולד, או שהאב והאם מציעים כמה שמות והרב בוחר. וכך מובא בספר "נטעי גבריאל": "יש נוהגים לשאול חוות דעת של רב איזה שם יקראו לו\לה" (חותם קודש סעיף יב אות יג שהמנהג הוא לשאול ולדרוש מפי גדול על אודות השם שיקרא לבנו או לבתו).
עניין הסנדקאות, הוא מנהג ישן נושן שמכבדים את רב המקום או ת"ח אחר. וכן הובא בשו"ת נודע ביהודה" (מהדורה קמא יורה דעה סימן פ"ו: "ובכל מדינות פולין... ובהרבה מקומות, הרב הקבוע הוא חיוב לסנדק וכו'. (כן המנהג אצל רוב החסידים וכן אצל רבים מהליטאים. אך הכתב בבורותו או ברשעותו מסלף הדברים).
בעניין חילוף השמות, שקר גמור הוא, ופעמים שבדיוק להיפך, שילדים אשכנזים מקבלים בהסכמת הוריהם שמות ספרדים, ונכדו של הרב קרוי על שם צדיק מרוקאי. ושיטת הרב היא אנטי הפלייה עדתית כלשהיא.
והרב לא שינה את שם משפחתו, אלא בדיוק ההיפך, שם משפחתו היה העלברנאץ, והוריו "עיברתו" זאת לאלברנס.  כמו כן שמו הפרטי - הוא קרוי מלכתחילה "ארז שלמה" (שלמה, ע"ש סבו) והוריו השתמשו בשם "ארז" כשם העיקרי. לאחר שגדל, החליט הרב להשמיט את השם "ארז" ולהישאר אך עם השם "שלמה", כמו רבים מיהודים ובעיקר שחוזרים בתשובה, שמשנים את שמם ומעדיפים שם מסורתי על השם המודרני.
דיבור שפת האידיש הוא עניין אידיאולוגי ואף הלכתי מצדדים רבים. וספרדים רבים מדברים במקומות שונים את שפת האידיש.


השמצות ועלילות זולות נוספות שמהוות כעבירה על חוק המדינות היא בעיה פלילית
(כעלילת החיתונים המוקדמים ועוד) ואין המקום כאן להזימה
אלא בבית המשפט התובע
לכן אין טעם להתייחס אליהן כאן.

ולסיום: המסקנה כיום בפרספקטיבה של המציאות
בעניין ההתנגדות לחסידות
כותב הסופר אליעזר שטיינמן: "...טענה חדשה ולגמרי לא חדשה נזרקה בזמן האחרון כנגד שוחרי החסידות, שהם מפריזים במעלתה ומפליגים בשבחי הצדיקים והאדמורי"ם... אולם חוששני לומר וחוששני שלא לומר, שאין בעלי הטענות והתביעות הללו מקשיבים היטב למה שהם סחים.
לא כל הפרזה בספירה ולא כל מחקר הוא כלי מחזיק גילויים. הפוסל את ההפרזה בדברים שיש בהם משום חיי־נשמות, הריהו כאומר פסוק ראשו ולא ימות, או שבור את החבית ושמור את יינה. כשם שהנס הוא נשמת הדת, כך ההפרזה היא יסוד ההערצה. אין חסידות בלי שבחי צדיקים והערצת קדושים...
החוקר! האמנם הוא לבדו תופס את האמת לאמיתה? אמנם יש במילה זו – חוקר – שתי אותיות "קר", אבל וכי שהוא קר, מוסמך הוא יותר לשפוט ממי שהוא חם? לקור אין שום זכות יתירה על האמת. אדרבא הקור מקפיא. במיוחד אין להיכנס בלב קר לפני ולפנים של החסידות שעשתה דליקה בנשמות.
לא לחוקרי החסידות אנו מצפים, כי אם לשוחריה בהגיון ובתום רגש.. אבל לא מאנשי שלטון השכל הקר נקבל לקח בשיעורים ובמידות לגבי עניינים, שההתפעלות היא רוחם החיה".
(קטע מתוך מאמרו של א' שטיינמן, "מאזניים" כרך יא (לד) אב – אלול, תש"ך).
•••
 ולאחר המלחמה עקובה מדם נגד החסידים, אלו הם דברי הרב אליעזר מנחם מן שך, מי שנחשב לגדול מנהיגי הליטאים, "המתנגדים" הגדולים לחסידים בדור הקודם:
"...שבאמת אין לי ולא היה לי מאומה נגד החסידות והחסידים, שהנני מכיר אותם ליראים ושלימים ומלאים בתורה ומצוות ויראת שמים טהורה. אדרבא, אינני יכול לתאר לעצמי איך היה נראה הדור בלי החסידות והחסידים, ופעליהם הנשגבים לתורה ויהדות בחמימות החביבה האופיינית להם. והנני מקווה כי יסכרו פי דוברי שקר הרוצים ללבות אש מחלוקת בין חסידים וליטאים, שאינה קיימת כלל. אנחנו קטני ערך, ואין לנו מושג בשינוי השיטות, וכל הזמן היה שלום בינינו, בלי שום פירוד, ואחד לא התערב איך מתנהג השני, ונהרא נהרא ופשטיה.
(מכתבים ומאמרים ח"ה תקלג).

בעניין בעלי המוסר
"הרבנים שיצאו נגד המוסריים, ראו בהם כתה שעלולה לצאת ממנה תקבלה רבה, שלומדי התורה יתחילו להתרכז בספרי המוסר שהם הטפל ויזניחו את לימוד הש"ס והפוסקים שהם העיקר, וזה מהווה סכנה שתשתכח חלילה תורה מישראל, כפי שאותם הרבנים מציינים בדבריהם, ולכן התירו לעצמם לגנות את השיטה הזאת ללא הסתייגות ולשפוך על רבותיה ומפיציה בוז וקלון, כדי לבודד אותם, להתריע מלהתחבר איתם ולהרחיק השפעתם.
הסופר א. א. פרידמן, מבין הסופרים הראשונים שהשמיצו את המוסריים, וחיבר עליהם מאמרי שטנה, כותב בסוף ימיו:
"בהמשך הזמן נשתנה אופיים של המוסריים שינו גמור. הופעתה בתור "כת" הייתה כבר לנחלת ההיסטוריה, לאחת ההופעות הרבות שהנצו ועלו על שמי היהדות, פעלו, געשו, רעשו, גזו וחלפו מן האופק כלעומת שבאו. הישיבות של המוסריים בארץ ובחו"ל נהיו למקומות של תורה..."
 ("לתולדות כתת המוסראים", ירושלים תרפ"ו).
•••
כדאי להעתיק כאן גם את דברי ר' ישראל מאיר הכהן בעל "חפץ חיים" ומשנה ברורה, מה שכתב כעדות בנידון זה: "
דיברתי עם גדולים שהתנגדו לפנים ללימוד המוסר בישיבות, ועתה הודו הכל כי כהיום נחוץ מאוד לימוד המוסר, ובלא לימוד המוסר אין אנו בטוחים שתתקיים תורת ה' ויראתו בידינו".
(קונטרס "בית ישראל" לרי"מ הכהן, פיטריקוב שנת תרפ"ח, עמ' 17).
•••
"ומכאן תשובה לתופעות רבות מעין אלו בקורות עמנו. תופעה זו לא חדשה היא בישראל. בכל הדורות משקמו אישים גדולים בעלי מעוף וחזון וניסו לערוך מערכות חדשות במחשבת היהדות, להתעמק במושגיה ולהרחיב אופקיה, אם כי כיוונו דרכם על יסודות עיקריה המקובלים, התעוררה נגדם מלחמה עזה מצד רבים משומרי החומות של המסורת, ויש שהיו בודים עליהם עלילות שוא ולפעמים גם רודפים אותם עד חרמה. כך אירע לרמב"ם וסיעתו; לראשוני המקובלים; לר' יונתן אייבשיץ; לר' משה חיים לוצאטו; לראשוני האדמו"רים של תנועת החסידות, ועוד ועוד".
                                                           (דב כ"ץ, "פולמוס המוסר" עמ' 103-104)

לאחר שהבאנו את צדדי הויכוחים מסביב לתנועות השונות, יש להסיק הדברים אף לגבי הפולמוס השוטף כנגד קהילת "לב טהור". יש לחלק את המתקוממים לשיטתה ואף לקיומה לשני מחלקות: אלו שאינם שומרים מצוות, המכנים עצמם "חילונים" ומחלקה שניה של החרדים והרבנים השונים, מן החוגים השונים.
אשר לאלו שאינם שומרי מצוות, העיתונאים, התקשורתיים, מעצבי דעת הקהל, מערכת הממסד על כל אגפיה – אין לעמוד כאן הרבה על טענותיהם, משום שכמעט ברוב המוחלט של טענותיהם ומאמריהם, אין לעולם דיון רציני אובייקטיבי והוגן לעצם העניין, והם אינם מגלים התמצאות והבנה מינימלית בטיבה של הדרך והשיטה הזאת.
ברובם הפריחו בזדון שמועות ובדותות על הקהילה, כדי להשמיצם ולגנותם – במטרה ובכוונה מיוחדת להשפיל ערכם בעיני הבריות ולשלול את השפעתם, שראו בה עילה לחיזוק הדת והמסורת. רובם תיארו את הקהילה כ"כת מסוכנת" הנוקטת בשיטה של פרישות והתבדלות קיצונית, ובדו עליהם כאילו הם נוקטים בפעולות של התנזרות והתבזות, ובדרכים מוזרות כדי להסתגף ולענות את עצמם. ואף את פעולותיהם הראליות, הציגו בצורה של לעג, הוסיפו עליהן גוזמאות על גוזמאות וסילפו את כוונתן ומטרתן.
ויש אשר העלילו על רבה ומנהיגה של הקהילה – לשם אותה המטרה – שהוא מועל בכספי הציבור וכל מגמתו למלא אמתחתו בזהב. ואף רבנים מסוימים, וגם כאלה המקובלים כגדולי התורה בדורנו הושפעו מהסתה פרועה זו, (ויש אף שיזמו אותה בעצמם) והתריעו על כך מדי פעם, בו בזמן שאין לתיאורים השקריים כל יסוד אמת, וכל סיפוריהם אינם אלא דמיונות שוא וחשדות חינם, הכפשות נאצות ושפיכות דמים של ממש.
ייתכן בהחלט שישנם גדולי תורה שכוונתם היא לשם שמים, אשר מקונן אצלם החשש שעלולות לצמוח מקהילה זו תקלות חמורות – אז כל זאת מחמת שאינם יורדים באמת לראות הכצעקתה, ואינם נכנסים בעובי הקורה על מנת להיווכח אם באמת ישנה איזו אחיזה קלה במציאות לכל העלילות הזדוניות שהופרחו באוויר העולם.

ראיון עם הרה"ג פרופ' וויינבערג ר"מ סמינר הרבני האורטודוקסי בברלין פורסם בעיתון "יידישע צייטונג" 24 מרץ 1933 (תרצ"ג)
(בעניין חתונת בתו היחידה של האדמו"ר ממונקאטש ז"ל, שאז פרסמו גורמים שונים, שהאדמו"ר מתנהג בהרחבה פאר והדר, לוקסוס ומותרות)
"...ואכן באמת זה היה כך: הרבי הגדול ממונקאטש, השומר של כל האוצרות היהודיים, שמוחו שומר כל הערכים היהודים הרוחניים, שלבו שבור, מוקף עם צער של האומה הדוויה והסחופה - שמח שמחה של מצווה. לדאבוננו, לא כל היהודים יש להם ההבנה הראויה לכך, מה שהם חייבים להרב והרבי הגדול. אחת שהעולם היהודי, ובמיוחד יהודי מונקאטש יבחינו: הרבי ממנוקאטש יש לו - כמו לכל רבי גדול בעל אישיות ? – גם הרבה מתנגדים. כמו כן הבעש"ט, היהודי הקדוש, הרבי ר' בונים מפשיסחא, הרבי מקוצק, הרבי הק' מצאנז – היו להם הרבה מתנגדים גדולים.
הרבי ממונקאטש, אין לו ואסור שיהיה לו מתנגדים, כי גם המתנגדים שלו אסור להם שישכחו שהוא גדול הדור האמיתי, והמופת הגדול שלו זה ספריו הרבים והיקרי ערך, שלא ניתן להבין בכלל מתי הוא כותב אותם, אחרי כ"כ הרבה טרדות והתקפות, באמת זה חרפה להמתנגדים שבגלל שנאת מפלגה, הפיצו שקרים שונים על החתונה. הם רצו לקלקל להצדיק הגדול הזה, את השמחה היחידה בחייו, שמחת חתונת בתו היחידה. בתור זר איני רוצה להטיף להם מוסר, אני בטוח שהם בעצמם יתביישו ויכסו את פניהם מחרפה.
זה שקר והבל מה שהם כתבו, שאלפי האורחים שהגיעו הם רק אנשים סקרנים, שחמדו לראות "דמויות אכסטזה" של רבנים; שטריימלים, זקנים ארוכים, פאות ותמונות רומנטיות מימי הביניים... לא! ראיתי הרבה אלפי יהודים שהגיעו, שבאו להשתתף בשמחה של מצווה של הרבי הגדול. כמו כן, אלפי יהודים שהגיעו ליהנות מיהדות חיה אמיתית בטהרתה, באיכותה המעולה ביותר, במקוריותה, ...היכן יכולים לראות וליהנות יותר מזה... אצל שר התורה הגדול שנושא על צווארו את שלשלת היוחסין של כ"כ הרבה דורות גאונים וקדושי עליון, היכן יכולה להתנהל יותר טוב חתונה יהודית ביופייה וטהרתה המקורית, מאשר אצל השומר הגדול של מסורת אבות, אצל החייל השומר נטול הפחד של אוצרות היהדות, של המהות היהודית, ושל הקלסתר פנים היהודי. מה שהרבי ממונקאטש סיפק בחגיגה שלו אלפי עניים הסחופים הרעבים והחשוכים, והשביע אותם בארוחת צהריים מלכותית, האם זו כזו עוולה גדולה? אז למה הגזימו בתקשורת העולמית, בדבר "לוקסוס לא רגיל", והוצאות מותרות ובזבוזים? זה אמת שהחתונה המונקאטשית נחגגה עם הכבוד המלכותי הגדול ביותר, אך זה שקר שעשו הוצאות של לוקסוס. ראיתי שהרבי בעצמו אף לא תפר חליפה חדשה לעצמו!
המשטרה ואנשי הממשל עם השתתפותם בחתונה, גם עשו זאת מחמת סימפאטיה והוקרה לראבינר הגדול שמרבה את הכבוד של המדינה הליבראלית שלו, רק היהודים השמאליים, רק אותם ברנשים החשוכים, העיזו בסתר לזלזל בכבודו של הרבי הגדול, אך הם עוד יתחרטו ויתביישו.


אפילו הם מבינים...
הסופר הציוני הנודע נחום סוקולוב מפאר ומשבח את ר' ישראל מסאלאנט –  מחולל תנועת המוסר
  
õ õ õ
מתוך מאמר הסופר הציוני הנודע ד"ר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי כתגובה להשמצות על "כת המוסריים"