קהילת "לב טהור" - מול השמצות ושקרי עיתון "בשעה טובה" |
סימפטומים למחלוקות בהיסטוריה (כפי שנראה להלן): צורת ואופי המחלוקות המה זהות להפליא, ואם נחלק אותן לגורמים נוכל לקבוע בהחלט כמה יסודות שהן הצד השווה של כולן:
א. גדולי תורה החוששים מפני כת הנוגדת את רוח התורה.
ב. שונאי דרך היהדות השורשית, אטאיסטים או סתם פורקי עול תורה ומצוות.
ג. עיתונאים וסופרים צמאי דם, החפצים ב"סקופים" תקשורתיים.
ד. שונאים הנוטרים טינה אישית למקום, כתלמידים שעזבו או סולקו.
ה. פוליטיקות של תחרות, כבוד, קנאה ורשעות.
מה שתמיד קורה ברדיפות הללו, זה שעלילות צצות מדי יום ביומו, סיפורים מסמרי שיער, "גביית עדויות" שלא היו ולא נבראו, פרסומי נאצה חריפים ושימוש בכח מילולי\פסיכולוגי ואף בכח פיזי ממש; כאלימות סחיטה ואיומים.
הערה: הגם שהיו רדיפות רבות במהלך ההיסטוריה, על אישים שונים קהילות וזרמים, נעמוד בעיקר על המחלוקת נגד "החסידים" ו"בעלי המוסר" מכיוון שהיא הנודעת ביותר ועליה נכתבו מאמרים ומחקרים מקיפים ורבים. אך מכל מקום, נציין עוד נקודות דומות שאירעו בפלגים אחרים.
אין הדברים המובאים כאן כהשוואה, מתייחסים להשוואה בגדלות האישים, אלא רק כדי להבחין בשיטת הרדיפות שהייתה זהה כמעט לחלוטין, בשעה שהייתה איזו קבוצה של יהודים שהתבדלו וביצרו לעצמם דרך בטוחה בעבודת המצוות.
מבוא לפולמוס עם רבני "בעלי המוסר"
בשנת תרנ"ז פרצה המחלוקת השנייה על המשתייכים ל"תנועת המוסר" בקובנה ובסלבודקה. החץ הראשון נורה דווקא מתוך מרכז המוסר, מתוך ישיבת סלבודקא. קבוצת תלמידים מבני הישיבה התחברו יחד, בחלקם מתוך התנגדות לשיטת המוסר ובחלקם מתוך נימוקים אחרים, והתקוממו נגד הנהלת הישיבה, ובעיקר נגד מנהלה הרוחני ר' נתן צבי פינקל. ההתקוממות הלכה והחריפה, עד שפרצה מבין כתלי הישיבה החוצה. גם יד ה"משכילים" הייתה באמצע.
מבוא קצר – רקע למחלוקת על החסידים
חסידים ואנשי מעשה היו מאז ומעולם לפני הופעת הבעש"ט. אף רבים מבין תלמידיו הידועים התנהגו בדרך החסידות בטרם הכירו את הבעש"ט והיו לתלמידיו. אולם הוא היה הראשון שהצליח לאגד חסידים שכאלה בקבוצה הומוגנית, להוציאם מאלמוניותם מבלי לפגוע בצניעותם וקבע את המסגרת של "רבי". הבעש"ט לא חידש מיסודות היהדות מאומה ולא שינה מהם חלילה. עניינים ששם עליהם את הדגש והטיף בעבורם, המה עניינים הפזורים בספרים רבים מאוד הנקראים ראשונה במלכות הספרות התורנית מאז ומעולם, אלא שבדורו של הבעש"ט כמעט ולא שמו לב לחדירה עמוקה כזו בעבודת ה', והוא בא ועורר עליהם מחדש והפיח בהם רוח חיים. דבר זה הדגיש מייסד החסידות בעצמו: "אין בהערותי, שאני מעיר לבות החפצים קרבת ה', לא שום חידוש ולא שום הוספה וכו', רק הזכרה, התייסדות והתחזקות עניין האמונה שנשכח מעט מעט" ("אור ישראל פי"ח).
ר' ישראל בעל שם טוב (1698-1760) מייסד תנועת החסידות, חי בתקופה בה היה עדיין ניכר רישומו של שבתאי צבי (1625) שבגיל 24 הכריז על עצמו כמשיח. הוא הסית והדיח רבים מבני עמנו, סילף את התורה ועקר אותה משורשה, והצליח לסחוף אחריו המונים. לבסוף המיר את דתו והתאסלם כדי להציל את עורו.
יעקב (יוסף) פראנק הידוע לשמצה, מוכר יין לשעבר, התעורר לחדש ולהפיץ את תורת ש"צ. אף אחריו נהו יהודים וקיימו את דבריו הנוגדים את רוח היהדות השורשית. הוא אף הסית את הכמורה ואת השלטונות לשרוף את התלמוד. הבישוף מקמניץ פודולסקי מילא את רצונו, החרים את ספרי התלמוד שבשטח שיפוטו והעלם על המוקד כדי להבעירם. אף הוא לבסוף הובס, ובסיבתו מאות יהודים המירו את דתם לדת הנצרות.
רבים מגדולי ישראל התעמקו בבעיה הזו וחיפשו מוצא כיצד למנוע הישנותם של מקרים דומים. הם ניסו למצוא מזון רוחני, שיחסן את העם מפני תופעות שליליות כאלה. עלינו גם לזכור שאז החלו לנבוט ניצני ההשכלה, שעשתה שמות לאחר מכן בכרם בית ישראל.
אחדים מגדולי הדור הגיעו להכרה, שעצם לימוד קבלה ע"י אנשים שאינם ראויים לכך, הוא הגורם להתדרדרותם של אלו. לכן יצאו חוצץ נגד לימוד הזוהר ושאר ספרי קבלה. ולא מחמת שלא כיבדו והעריכו מקצוע זה חלילה או שהיה להם צד ספק באמיתתו, רק שגדר רצו לגדור שלא כל הרוצה לבוא וליטול את ה' ייטול.
•••
בשנת תקל"ב החלה מלחמת הרדיפות וההשמצות נגד החסידים שכונו בשם "הכת החדשה". כשהשפעת החסידים הגיעה אל ווילנא, מרכז ליטא התורנית ומבצרה, החליטו ראשי קהל ווילנא והגר"א בראשם לצאת למלחמת תנופה על "הכת החדשה". אחר חג הפסח תקל"ב הוטל חרם בווילנא על "הכת החדשה" ונשלחו אגרות לקהילות הראשיות בליטא ורייסין וגם לברודי שבגליציה, בהן נתבקשו לצאת בעקבות קהל ווילנא ברדיפת "הכת".
החרמות של שנת תקל"ב (1772) ותיאור הדברים, איך כאילו נתגלתה "הכת" בווילנא וכיצד נהגו בה ראשי הקהל, כונסו בקונטרס "זמיר עריצים וחרבות צורים" שיצא בדפוס באלקסניץ, הסמוכה לברודי, בשנת תקל"ב.
קונטרס זה כולל שבעה כתבים, בהם מפורטים הטענות וההשמצות כנגד החסידים. להלן נצטט מקונטרס זה ומעוד מקורות. הדברים לוקטו ע"י פרופ' מרדכי וילנסקי בשני כרכים בשם "חסידים ומתנגדים" בהוצאת "מוסד ביאליק".
•••
תוכן העניינים (לפי הסעיפים):
א. האשמות על רצון לקבלת שררה ותאוות שלטון
ב. הצגתו כבעל תאוות פאר הדר ולוקסוס
ג. הצגתו כ"אליל" שחסידיו סוגדים לו
ד. שימוש בכח שכנוע וכריזמה לצורך משיכת ההמון
ה. חטיפת וגניבת ילדים
ו. שימוש בהגדרה "כת" כתופעה שלילית ומסוכנת
ז. עלילות מעילה בכספי ציבור וכד'
ח. עלילות על עריכת וקיום "תיקונים" לחוטאים כגון מלקויות ועוד
ט. השמצות ולעג בנוגע לאריכות התפילה
י. כנ"ל בנוגע לתפילה בקול רם
יא. עדויות, כרוזי חרם והשמצות
יב. שונא יהודים וארץ הקודש
יג. השמצות (כללי)
יד. המרדת הורים על ילדיהם וניתוקם מחיק משפחתם
טו. בנוגע ל"טיש" - התקבצות החסידים עם רבם
טז. התבדלות במאכלים
יז. חסידיו מפארים ומגדילים את שמו
יח. חסידיו אנשים שוטים ושפלים
יט. הנהגה תקיפה ומעיקה
לסיום: המסקנה כיום בפרספקטיבה של המציאות
קטע מתוך מאמרו של הסופר אליעזר שטיינמן, ("מאזניים" כרך יא (לד) אב – אלול, תש"ך).
קטע מתוך מאמרו של הסופר א. א פרידמן, ("לתולדות כתת המוסראים", ירושלים תרפ"ו).
ראיון עם פרופ' וויינבערג ר"מ סמינר הרבני האורטודוקסי בברלין פורסם בעיתון "יידישע צייטונג" 24 מרץ 1933 (תרצ"ג)(תגובה על הטענות כלפי האדמו"ר ממונקאטש שמתנהג בהרחבה פאר והדר, לוקסוס ומותרות)
דברי הסופר הציוני הנודע נחום סוקולוב המפאר ומשבח את ר' ישראל מסאלאנט – מחולל תנועת המוסר
קטע מתוך מאמר הסופר הציוני הנודע ד"ר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי כתגובה להשמצות "כת המוסריים"
השוואה לשיטת ההשמצות והעלילות
ציטוטים מתוך הכתבה על הרב שלמה הלברנץ, כפי שפורסמה בעיתון "בשעה טובה" | ציטוטים מתוך ספרי מחקר על רבנים ואישים מבעלי המוסר ותנועת החסידות ועוד |
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
נספח - כמה התייחסויות להאשמות נבובות וריקניות של הכתב הנ"ל | ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
| ||||||
השמצות ועלילות זולות נוספות שמהוות כעבירה על חוק המדינות היא בעיה פלילית (כעלילת החיתונים המוקדמים ועוד) ואין המקום כאן להזימה אלא בבית המשפט התובע לכן אין טעם להתייחס אליהן כאן. | ||||||
ולסיום: המסקנה כיום בפרספקטיבה של המציאות
בעניין ההתנגדות לחסידות
כותב הסופר אליעזר שטיינמן: "...טענה חדשה ולגמרי לא חדשה נזרקה בזמן האחרון כנגד שוחרי החסידות, שהם מפריזים במעלתה ומפליגים בשבחי הצדיקים והאדמורי"ם... אולם חוששני לומר וחוששני שלא לומר, שאין בעלי הטענות והתביעות הללו מקשיבים היטב למה שהם סחים.
לא כל הפרזה בספירה ולא כל מחקר הוא כלי מחזיק גילויים. הפוסל את ההפרזה בדברים שיש בהם משום חיי־נשמות, הריהו כאומר פסוק ראשו ולא ימות, או שבור את החבית ושמור את יינה. כשם שהנס הוא נשמת הדת, כך ההפרזה היא יסוד ההערצה. אין חסידות בלי שבחי צדיקים והערצת קדושים...
החוקר! האמנם הוא לבדו תופס את האמת לאמיתה? אמנם יש במילה זו – חוקר – שתי אותיות "קר", אבל וכי שהוא קר, מוסמך הוא יותר לשפוט ממי שהוא חם? לקור אין שום זכות יתירה על האמת. אדרבא הקור מקפיא. במיוחד אין להיכנס בלב קר לפני ולפנים של החסידות שעשתה דליקה בנשמות.
לא לחוקרי החסידות אנו מצפים, כי אם לשוחריה בהגיון ובתום רגש.. אבל לא מאנשי שלטון השכל הקר נקבל לקח בשיעורים ובמידות לגבי עניינים, שההתפעלות היא רוחם החיה".
(קטע מתוך מאמרו של א' שטיינמן, "מאזניים" כרך יא (לד) אב – אלול, תש"ך).
•••
ולאחר המלחמה עקובה מדם נגד החסידים, אלו הם דברי הרב אליעזר מנחם מן שך, מי שנחשב לגדול מנהיגי הליטאים, "המתנגדים" הגדולים לחסידים בדור הקודם:
"...שבאמת אין לי ולא היה לי מאומה נגד החסידות והחסידים, שהנני מכיר אותם ליראים ושלימים ומלאים בתורה ומצוות ויראת שמים טהורה. אדרבא, אינני יכול לתאר לעצמי איך היה נראה הדור בלי החסידות והחסידים, ופעליהם הנשגבים לתורה ויהדות בחמימות החביבה האופיינית להם. והנני מקווה כי יסכרו פי דוברי שקר הרוצים ללבות אש מחלוקת בין חסידים וליטאים, שאינה קיימת כלל. אנחנו קטני ערך, ואין לנו מושג בשינוי השיטות, וכל הזמן היה שלום בינינו, בלי שום פירוד, ואחד לא התערב איך מתנהג השני, ונהרא נהרא ופשטיה.
(מכתבים ומאמרים ח"ה תקלג).
בעניין בעלי המוסר
"הרבנים שיצאו נגד המוסריים, ראו בהם כתה שעלולה לצאת ממנה תקבלה רבה, שלומדי התורה יתחילו להתרכז בספרי המוסר שהם הטפל ויזניחו את לימוד הש"ס והפוסקים שהם העיקר, וזה מהווה סכנה שתשתכח חלילה תורה מישראל, כפי שאותם הרבנים מציינים בדבריהם, ולכן התירו לעצמם לגנות את השיטה הזאת ללא הסתייגות ולשפוך על רבותיה ומפיציה בוז וקלון, כדי לבודד אותם, להתריע מלהתחבר איתם ולהרחיק השפעתם.
הסופר א. א. פרידמן, מבין הסופרים הראשונים שהשמיצו את המוסריים, וחיבר עליהם מאמרי שטנה, כותב בסוף ימיו:
"בהמשך הזמן נשתנה אופיים של המוסריים שינו גמור. הופעתה בתור "כת" הייתה כבר לנחלת ההיסטוריה, לאחת ההופעות הרבות שהנצו ועלו על שמי היהדות, פעלו, געשו, רעשו, גזו וחלפו מן האופק כלעומת שבאו. הישיבות של המוסריים בארץ ובחו"ל נהיו למקומות של תורה..."
("לתולדות כתת המוסראים", ירושלים תרפ"ו).
•••
כדאי להעתיק כאן גם את דברי ר' ישראל מאיר הכהן בעל "חפץ חיים" ומשנה ברורה, מה שכתב כעדות בנידון זה: "
דיברתי עם גדולים שהתנגדו לפנים ללימוד המוסר בישיבות, ועתה הודו הכל כי כהיום נחוץ מאוד לימוד המוסר, ובלא לימוד המוסר אין אנו בטוחים שתתקיים תורת ה' ויראתו בידינו".
(קונטרס "בית ישראל" לרי"מ הכהן, פיטריקוב שנת תרפ"ח, עמ' 17).
•••
"ומכאן תשובה לתופעות רבות מעין אלו בקורות עמנו. תופעה זו לא חדשה היא בישראל. בכל הדורות משקמו אישים גדולים בעלי מעוף וחזון וניסו לערוך מערכות חדשות במחשבת היהדות, להתעמק במושגיה ולהרחיב אופקיה, אם כי כיוונו דרכם על יסודות עיקריה המקובלים, התעוררה נגדם מלחמה עזה מצד רבים משומרי החומות של המסורת, ויש שהיו בודים עליהם עלילות שוא ולפעמים גם רודפים אותם עד חרמה. כך אירע לרמב"ם וסיעתו; לראשוני המקובלים; לר' יונתן אייבשיץ; לר' משה חיים לוצאטו; לראשוני האדמו"רים של תנועת החסידות, ועוד ועוד".
(דב כ"ץ, "פולמוס המוסר" עמ' 103-104)
לאחר שהבאנו את צדדי הויכוחים מסביב לתנועות השונות, יש להסיק הדברים אף לגבי הפולמוס השוטף כנגד קהילת "לב טהור". יש לחלק את המתקוממים לשיטתה ואף לקיומה לשני מחלקות: אלו שאינם שומרים מצוות, המכנים עצמם "חילונים" ומחלקה שניה של החרדים והרבנים השונים, מן החוגים השונים.
אשר לאלו שאינם שומרי מצוות, העיתונאים, התקשורתיים, מעצבי דעת הקהל, מערכת הממסד על כל אגפיה – אין לעמוד כאן הרבה על טענותיהם, משום שכמעט ברוב המוחלט של טענותיהם ומאמריהם, אין לעולם דיון רציני אובייקטיבי והוגן לעצם העניין, והם אינם מגלים התמצאות והבנה מינימלית בטיבה של הדרך והשיטה הזאת.
ברובם הפריחו בזדון שמועות ובדותות על הקהילה, כדי להשמיצם ולגנותם – במטרה ובכוונה מיוחדת להשפיל ערכם בעיני הבריות ולשלול את השפעתם, שראו בה עילה לחיזוק הדת והמסורת. רובם תיארו את הקהילה כ"כת מסוכנת" הנוקטת בשיטה של פרישות והתבדלות קיצונית, ובדו עליהם כאילו הם נוקטים בפעולות של התנזרות והתבזות, ובדרכים מוזרות כדי להסתגף ולענות את עצמם. ואף את פעולותיהם הראליות, הציגו בצורה של לעג, הוסיפו עליהן גוזמאות על גוזמאות וסילפו את כוונתן ומטרתן.
ויש אשר העלילו על רבה ומנהיגה של הקהילה – לשם אותה המטרה – שהוא מועל בכספי הציבור וכל מגמתו למלא אמתחתו בזהב. ואף רבנים מסוימים, וגם כאלה המקובלים כגדולי התורה בדורנו הושפעו מהסתה פרועה זו, (ויש אף שיזמו אותה בעצמם) והתריעו על כך מדי פעם, בו בזמן שאין לתיאורים השקריים כל יסוד אמת, וכל סיפוריהם אינם אלא דמיונות שוא וחשדות חינם, הכפשות נאצות ושפיכות דמים של ממש.
ייתכן בהחלט שישנם גדולי תורה שכוונתם היא לשם שמים, אשר מקונן אצלם החשש שעלולות לצמוח מקהילה זו תקלות חמורות – אז כל זאת מחמת שאינם יורדים באמת לראות הכצעקתה, ואינם נכנסים בעובי הקורה על מנת להיווכח אם באמת ישנה איזו אחיזה קלה במציאות לכל העלילות הזדוניות שהופרחו באוויר העולם.
ראיון עם הרה"ג פרופ' וויינבערג ר"מ סמינר הרבני האורטודוקסי בברלין פורסם בעיתון "יידישע צייטונג" 24 מרץ 1933 (תרצ"ג)
(בעניין חתונת בתו היחידה של האדמו"ר ממונקאטש ז"ל, שאז פרסמו גורמים שונים, שהאדמו"ר מתנהג בהרחבה פאר והדר, לוקסוס ומותרות)
"...ואכן באמת זה היה כך: הרבי הגדול ממונקאטש, השומר של כל האוצרות היהודיים, שמוחו שומר כל הערכים היהודים הרוחניים, שלבו שבור, מוקף עם צער של האומה הדוויה והסחופה - שמח שמחה של מצווה. לדאבוננו, לא כל היהודים יש להם ההבנה הראויה לכך, מה שהם חייבים להרב והרבי הגדול. אחת שהעולם היהודי, ובמיוחד יהודי מונקאטש יבחינו: הרבי ממנוקאטש יש לו - כמו לכל רבי גדול בעל אישיות ? – גם הרבה מתנגדים. כמו כן הבעש"ט, היהודי הקדוש, הרבי ר' בונים מפשיסחא, הרבי מקוצק, הרבי הק' מצאנז – היו להם הרבה מתנגדים גדולים.
הרבי ממונקאטש, אין לו ואסור שיהיה לו מתנגדים, כי גם המתנגדים שלו אסור להם שישכחו שהוא גדול הדור האמיתי, והמופת הגדול שלו זה ספריו הרבים והיקרי ערך, שלא ניתן להבין בכלל מתי הוא כותב אותם, אחרי כ"כ הרבה טרדות והתקפות, באמת זה חרפה להמתנגדים שבגלל שנאת מפלגה, הפיצו שקרים שונים על החתונה. הם רצו לקלקל להצדיק הגדול הזה, את השמחה היחידה בחייו, שמחת חתונת בתו היחידה. בתור זר איני רוצה להטיף להם מוסר, אני בטוח שהם בעצמם יתביישו ויכסו את פניהם מחרפה.
זה שקר והבל מה שהם כתבו, שאלפי האורחים שהגיעו הם רק אנשים סקרנים, שחמדו לראות "דמויות אכסטזה" של רבנים; שטריימלים, זקנים ארוכים, פאות ותמונות רומנטיות מימי הביניים... לא! ראיתי הרבה אלפי יהודים שהגיעו, שבאו להשתתף בשמחה של מצווה של הרבי הגדול. כמו כן, אלפי יהודים שהגיעו ליהנות מיהדות חיה אמיתית בטהרתה, באיכותה המעולה ביותר, במקוריותה, ...היכן יכולים לראות וליהנות יותר מזה... אצל שר התורה הגדול שנושא על צווארו את שלשלת היוחסין של כ"כ הרבה דורות גאונים וקדושי עליון, היכן יכולה להתנהל יותר טוב חתונה יהודית ביופייה וטהרתה המקורית, מאשר אצל השומר הגדול של מסורת אבות, אצל החייל השומר נטול הפחד של אוצרות היהדות, של המהות היהודית, ושל הקלסתר פנים היהודי. מה שהרבי ממונקאטש סיפק בחגיגה שלו אלפי עניים הסחופים הרעבים והחשוכים, והשביע אותם בארוחת צהריים מלכותית, האם זו כזו עוולה גדולה? אז למה הגזימו בתקשורת העולמית, בדבר "לוקסוס לא רגיל", והוצאות מותרות ובזבוזים? זה אמת שהחתונה המונקאטשית נחגגה עם הכבוד המלכותי הגדול ביותר, אך זה שקר שעשו הוצאות של לוקסוס. ראיתי שהרבי בעצמו אף לא תפר חליפה חדשה לעצמו!
המשטרה ואנשי הממשל עם השתתפותם בחתונה, גם עשו זאת מחמת סימפאטיה והוקרה לראבינר הגדול שמרבה את הכבוד של המדינה הליבראלית שלו, רק היהודים השמאליים, רק אותם ברנשים החשוכים, העיזו בסתר לזלזל בכבודו של הרבי הגדול, אך הם עוד יתחרטו ויתביישו.
אפילו הם מבינים...
הסופר הציוני הנודע נחום סוקולוב מפאר ומשבח את ר' ישראל מסאלאנט – מחולל תנועת המוסר
õ õ õ
מתוך מאמר הסופר הציוני הנודע ד"ר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי כתגובה להשמצות על "כת המוסריים"
